שני הכיתובים על קברה של סוליקה

בבית העלמין היהודי בפאס יש קבר אחד שאי אפשר לפספס. כל השאר לבנים, והוא כחול.

מתחתיו קבורה נערה בת שבע עשרה, ועל הקבר שלה שני כיתובים. אחד בעברית ואחד בצרפתית. הם מספרים את אותו סיפור, והם לא מספרים אותו אותו דבר.

מי היא הייתה

סוליקה חג'ואל נולדה בטנג'יר ב-1817. היא הוצאה להורג בעריפה בפאס ב-5 ביוני 1834, בגיל שבע עשרה.

הסיפור מתחיל בשכנה. לפי הגרסה שהגיעה אלינו דרך תיעוד מ-1837, שכנה מוסלמית מטנג'יר, חברה שלה, טענה שסוליקה התאסלמה. מרגע שהטענה נאמרה, ההלכה המוסלמית לא הותירה דרך החוצה. מי שהתאסלם ואז חוזר בו נחשב כופר, ועונשו מוות.

היא הועברה לפאס. הסולטאן עצמו, לפי המקורות, ניסה לשכנע אותה להתאסלם והבטיח לה נישואים לאיש עשיר. היא סירבה.

ושתי הגרסאות שלא מתיישבות

וכאן צריך לעצור ולהיות מדויקים, כי זה בדיוק המקום שבו רוב הכתבות בעברית מוותרות.

בגרסה היהודית סוליקה מעולם לא התאסלמה. הועמדה בפניה ברירה, להמיר את דתה או למות, והיא בחרה למות.

בגרסה המשפטית המוסלמית שכנים העידו שהיא כן התאסלמה, והקאדי דן אותה למוות על כפירה אלא אם תחזור לאסלאם.

האנציקלופדיה של ארכיון הנשים היהודיות מנסחת את זה בדיוק ככה: היא הוצאה להורג "או על סירוב להתאסלם, או על התאסלמות ואז חזרה ממנה".

שתי הגרסאות מסכימות על דבר אחד: בסוף היא סירבה. ההבדל ביניהן הוא מה בדיוק סירבה לעשות, ולא אם סירבה.

הקבר שעבר דירה

הקבר שרואים היום אינו המקום שבו נקברה.

היא נקברה בבית עלמין יהודי אחר, סמוך למלאח. ב-1884 הועברו עצמותיה לבית העלמין הנוכחי, כשבית העלמין הישן פונה לצורך הרחבת הארמון המלכותי. לפי מסורת הקהילה, בשעת ההעברה עמד באוויר ריח של מור.

וזה הפרט שאומר משהו על מרוקו: הקבר הפך למקום עלייה לרגל ליהודים ולמוסלמים כאחד. המרוקאים קוראים לה לאלה סוליקה, כלומר הגברת הקדושה. זה לא חריג. עלייה של מוסלמים מרוקאים לקברי קדושים יהודים היא תופעה מתועדת ורחבה.

ועכשיו שני הכיתובים

על הקבר קבועות שתי לוחיות.

הכיתוב הצרפתי, בתרגום לעברית:

פה נחה העלמה סוליקה חג'ואל, ילידת טנג'יר 1817, שסירבה להיכנס לדת האסלאם. ערבים רצחו אותה בפאס ב-1834, ועקרו אותה ממשפחתה. העולם כולו מתאבל על הילדה הקדושה הזאת.

הכיתוב העברי:

מצבת הצדקת סוליקה חגואל, בתולה שקידשה שם שמים ברבים ומתה על קידוש השם בעיר פאס יע"א בשנת התקצ"ד ונטמנה פה.

קראו שוב את שניהם.

הכיתוב הצרפתי נוקב בשם ההורגים ואומר "ערבים רצחו אותה". הכיתוב העברי אומר "קידשה שם שמים ומתה על קידוש השם", ולא נוקב באיש.

זה אותו קבר, ואלה שני קהלים. הצרפתית פונה החוצה, אל אירופה ואל מי שקורא צרפתית במרוקו הקולוניאלית. העברית פונה פנימה, אל הקהילה, בשפה של קידוש השם. קהילה שחיה בתוך רוב מוסלמי לא כותבת האשמה על אבן בשפה שהשכנים קוראים.

ואזהרה אחת לפני שאתם מחפשים תמונות

בגוגל תמצאו ציור מפורסם: הוצאה להורג של אישה יהודייה במרוקו, של הצייר הצרפתי אלפרד דהודנק, שהוצג בסלון בפריז ב-1861. כמעט כל מקום בעברית מציג אותו כציור של סוליקה.

זה לא מאומת, והביוגרף שלו טען שהוא היה עד ראייה.

ואת זה אפשר לבדוק בחשבון פשוט. דהודנק נולד ב-1822. ההוצאה להורג הייתה ב-1834. הוא היה אז ילד בן שתים עשרה בצרפת.

הוא אכן צייר במרוקו, אחרי שהגיע לשם בשנות החמישים של המאה ה-19, וייתכן שהציור נשען על הסיפור. אבל "עד ראייה" הוא בלתי אפשרי, וכיתוב שאומר "הוצאתה להורג של סוליקה" הוא כיתוב שלא בדקו.

ומה שנשאר

סוליקה היא הדמות היהודית המרוקאית שנכתב עליה הכי הרבה בעברית, בערבית יהודית, בלדינו, בספרדית ובצרפתית. יש עליה מונוגרפיה אקדמית שלמה.

ובכל זאת, הדבר שהכי אומר עליה משהו הוא לא מה שכתבו עליה בספרים, אלא מה שלא כתבו על האבן. בעברית, שם ההורגים נשאר בחוץ.