בבא סאלי: הסיפורים, המסעות והמקורות

רבי ישראל אבוחצירא, שנודע בכינוי בבא סאלי, נולד בריסאני בראש השנה תר"נ, 26 בספטמבר 1889. הוא היה בנו של רבי מסעוד אבוחצירא ונכדו של רבי יעקב אבוחצירא, שמת בדמנהור שבמצרים בשנת 1880 בדרכו לארץ ישראל. התאריך העברי, התאריך הלועזי ומקום הלידה מופיעים בביוגרפיות המשפחתיות ובמאגר הידע של האתר. מוסדות אביר יעקב · החכם היומי - רבי יעקב אביחצירא

בישראל זוכרים אותו בעיקר כמקובל וכמי שאלפים ביקשו את ברכתו, אבל שנותיו במרוקו מספרות סיפור רחב יותר: הנהגה קהילתית, בית דין, ישיבה, מסעות להדפסת ספרים והחלטות שחיברו בין אחריות ציבורית לכמיהה לארץ ישראל. מחקרו של דורון דנינו מתאר את הדרך הזאת דרך ריסאני, ארפוד ובודניב, ואת המסעות לארץ ישראל בשנות העשרים ובשנת 1933. דורון דנינו, עת-מול 219

ששת הפרקים שלפניכם נולדו כסדרת רילסים, אבל הכתבה אינה רק תמלול שלהם. בכל פרק מופיעות תחילה שתי השורות שסיפר הסרטון, ואחריהן ההקשר שלא נכנס לדקה: מה מתועד, מה נמסר בביוגרפיה מאוחרת, היכן המקורות חלוקים, ואילו סיפורים שייכים למסורת המשפחתית ולא למסמך בן התקופה.

מי הוא מי בסיפור

רבי ישראל אבוחצירא, בבא סאלי

שנות חיים: 1889-1984. רבי ישראל נולד בריסאני בראש השנה תר"נ, 26.9.1889, לרבי מסעוד אבוחצירא. הוא היה נכדו של רבי יעקב ואחיהם של רבי דוד ורבי יצחק, בבא חאקי. במרוקו שימש ראש ישיבה, רב ואב בית דין, תחילה במסגרת הנהגת תאפילאלת ובהמשך בבודניב ובארפוד. מסעותיו לארץ ישראל שילבו לימוד, ביקור במקומות קדושים והוצאת ספרי אחיו לדפוס. לפי מאגר הידע של האתר, הוא עלה לישראל בשנת 1951 וחי בנתיבות משנת 1964. לפי מקורות אחרים, בין שני העוגנים האלה היו תקופות נוספות מחוץ לישראל ותחנות ביניים בישראל. הוא נפטר בד' בשבט תשמ"ד, 8.1.1984. מוסדות אביר יעקב · דורון דנינו

רבי יעקב אבוחצירא

שנות חיים: 1806-1880. רבי יעקב, המכונה "אביר יעקב", היה מן המנהיגים והיוצרים התורניים הבולטים של יהדות דרום מרוקו במאה ה-19. הוא פעל בריסאני, עמד בראש ישיבה ושימש אב בית דין, ומעמדה של משפחת אבוחצירא באזור התחזק בתקופתו. בשנת 1879 יצא בדרכו לארץ ישראל. הוא הגיע למצרים, נפטר בדמנהור בשנת 1880 ונקבר שם. בסדרה הוא מופיע כסבו של בבא סאלי וכיעד שבבא סאלי ביקש לפקוד במסעו הראשון דרך מצרים. המקור מתעד את הכוונה להגיע לקבר, אך אינו מאפשר לשחזר את כל מסלול הנסיעה. החכם היומי · דורון דנינו

רבי מסעוד אבוחצירא

שנות חיים: לא ידוע. רבי מסעוד היה בנו הבכור של רבי יעקב ואביהם של רבי דוד, רבי ישראל ורבי יצחק. לאחר פטירת אביו נשא באחריות להנהגת יהודי תאפילאלת ושימש מנהיג רוחני וחברתי. מקורות משפחתיים ומחקריים אינם אחידים בשנת פטירתו, ולכן היא אינה נקבעת כאן. חשיבותו לסדרה נמצאת בחוליה שבין רבי יעקב לבניו: בביתו גדל הדור שממנו יצאו רבי דוד, בבא סאלי ובבא חאקי. אחרי מותו עברה ההנהגה בתוך המשפחה, תחילה לרבי דוד ובהמשך, בעקבות המשברים בריסאני, לבניו האחרים. דורון דנינו · מוסדות אביר יעקב

רבי דוד אבוחצירא

שנות חיים: 1866-1919 או 1920. רבי דוד היה אחיו הבכור של בבא סאלי ומי שנשא באחריות להנהגת המשפחה והקהילה אחרי אביו. הוא כתב חיבורים בתורה ובדרוש, ובהם החיבורים שנדפסו לאחר מותו בירושלים. המקורות חלוקים בשנת מותו: התסריט, דנינו ומסורת הקהילה מציבים אותו בשנת 1919, ואילו מחקר אקדמי אחר מציב את האירוע בשנת 1920. לפי עדות משפחתית, הוא נכנס למשפט בשבת ולא שב ממנו. פרטי ההוצאה להורג אינם מוצגים כצילום היסטורי או כפרוטוקול משפט. מותו מניע את הפרק הראשון, וספריו מניעים את המסע שבפרק השלישי. דורון דנינו · כותל המזרח

רבי יצחק אבוחצירא, בבא חאקי

שנות חיים: 1895-1970. רבי יצחק, שכונה בבא חאקי, היה אחיהם של רבי דוד ובבא סאלי. הוא נולד בריסאני ועבר עם בני המשפחה לבודניב אחרי המשבר של 1919. מחקרו של דנינו מתאר חלוקת אחריות שבה בבא חאקי נשא במשימות הציבוריות, וכך אפשר לאחיו לעסוק בתורה, בפסיקה ובמסעות בין הקהילות. בפרק החמישי הוא גם הדמות שמנהלת את הכנות חתונת רבי מאיר ומלווה את החתן לפי המסורת. לאחר עלייתו לישראל כיהן כרבן של רמלה ולוד. הוא נפטר בשנת 1970. דורון דנינו · החכם היומי

רבי מאיר אבוחצירא

שנות חיים: 1917-1983. רבי מאיר, הידוע גם כבבא מאיר, היה בנו הבכור של בבא סאלי. הוא נולד בריסאני ועבר עם המשפחה לבודניב בילדותו. חתונתו בארפוד ב-3.7.1933 עומדת במרכז הפרק החמישי: אביו היה אז בארץ ישראל וביקש שלא לדחות את המועד. לפי מסורת שמסר הרב מסעוד מלול, החתן נמצא ביום החופה כשהוא לומד מאחורי דלת נעולה בבית הכנסת. בהמשך הוסמך רבי מאיר לרבנות, שימש רב במידלת ולאחר מכן רב ארפוד. הוא עלה לישראל ונפטר בשנת 1983. החכם היומי - רבי מאיר אבוחצירא · מאיר נזרי, "מעגל האדם בקהילות תאפילאלת"

רבי מכלוף אלעסרי

שנות חיים: לא ידוע. רבי מכלוף אלעסרי מופיע בפרק הרביעי כדוגמה לתלמיד שצמח מן המסגרת התורנית בבודניב והגיע להנהגת קהילה. לפי ביוגרפיות דתיות מאוחרות, הוא התייתם בגיל 16, גדל בחסותו של בבא סאלי, למד בישיבת אביר יעקב ונקשר גם לבבא חאקי. לא אותרו בתחקיר צוואה מקורית, מסמך קבלה לישיבה או תאריך מדויק לכל שלב, ולכן הפרטים האלה מוצגים כמסורת ביוגרפית. בהמשך היה לרבה של ריש במרוקו, ותכתובת המיוחסת לו מחזקת את הזיהוי הזה. גם מקום לידתו אינו ידוע. MyTzadik · איגרת רבי מכלוף אלעסרי

רבי משה תורג'מן

שנות חיים: לא ידוע. רבי משה תורג'מן היה מרבותיו של בבא סאלי ודמות מפתח בצומת של שנת 1933. לפי דנינו, בעת שבבא סאלי ניסה להשתקע בארץ ישראל הגיעה אליו איגרת מרבו שהורתה לו לשוב למרוקו ולתפקידיו בקהילה. המקורות שנבדקו אינם כוללים את האיגרת המקורית, אינם מביאים נוסח מלא שלה ואינם מסבירים מדוע ניתנה ההוראה. גם שנות חייו אינן אחידות במקורות הזמינים. משום כך תפקידו בסיפור מוגדר היטב, אבל המניע, מועד המסירה המדויק והניסוח נשארים לא ידועים. הביוגרפיה שלו נשארת חלקית. דורון דנינו

הרב ישר אדרעי

שנות חיים: לא ידוע. הרב ישר אדרעי הוא חתנו של בבא סאלי והמקור המזוהה למסורת המקווה שבפרק השני. בריאיון שפורסם בשנת 2024 הוא סיפר את המעשה כפי ששמע מחותנו: גילוי בעיה במקווה בבודניב, בניית מקווה חדש, שני אירועי גשם והחלפת מרזב הברזל בעץ. הוא אינו מציג את עצמו כמי שנכח בבנייה או ראה את הגשמים, ולכן ערכו כמקור הוא בשרשרת המסירה הברורה, לא בעדות ראייה. התחקיר אינו מוסיף שנת לידה, מקום לידה או תאריך לאירוע עצמו. JDN - עדות הרב ישר אדרעי

רבי עזרא עטייה

שנות חיים: 1885-1970. רבי עזרא עטייה היה ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים ואחת הדמויות המרכזיות בעולם התורה הספרדי במאה ה-20. הוא מופיע בהרחבת הפרק החמישי מפני שמסורות ביוגרפיות מספרות שבבא סאלי למד עמו בחברותא בעת שהותו בירושלים בשנת 1933. עצם לימודיו של בבא סאלי בפורת יוסף מופיע בביוגרפיות, אבל תיאור החברותא נשען על מסורת מאוחרת ואינו מגובה כאן ביומן הישיבה או במסמך בן התקופה. שנות חייו ותפקידו כראש הישיבה מתועדים ברשומת הספרייה הלאומית. זהו גבול הראיות הזמין. הספרייה הלאומית - רבי עזרא עטייה

רבי מסעוד הכהן אלחדאד

שנות חיים: 1820-1927. רבי מסעוד הכהן אלחדאד נולד במרוקו, עלה לירושלים בצעירותו והיה מחכמי הקבלה בעיר. בשנת 1903 מונה לראש ישיבת המקובלים בית אל ועמד בראשה עד פטירתו. הוא מופיע בהרחבת הפרק השלישי מפני שבית אל הייתה אחד ממוקדי הלימוד של בבא סאלי בירושלים, ובשנת 1923 היה רבי מסעוד ראש הישיבה. אין בתחקיר תיעוד של מפגש מסוים ביניהם או של חדר שבו למדו יחד. שנות חייו, עלייתו ותפקידו בישיבה מתועדים במאגר החכם היומי. זהו העוגן הכרונולוגי לפרק. החכם היומי - רבי מסעוד הכהן אלחדאד

הרב מסעוד מלול

שנות חיים: לא ידוע. הרב מסעוד מלול אינו גיבור ישיר של האירועים, אלא החוליה שאליה מיוחסת מסורת החתונה של רבי מאיר. מאיר נזרי מביא בשמו את הסיפור שלפיו חיפשו את החתן ביום החופה ומצאו אותו לומד בבית הכנסת מאחורי דלת נעולה. התחקיר אינו מחזיק עדות מוקלטת שלו, מסמך שנכתב ביום החתונה או פרטים ביוגרפיים שמאפשרים לקבוע את שנות חייו. לכן שמו נשמר כדי להראות מאין הגיע הסיפור, אך המעשה עצמו נשאר מסורת מיוחסת ולא תיעוד עצמאי של החתונה. מאיר נזרי, "מעגל האדם בקהילות תאפילאלת".

מכלוף דהאן

שנות חיים: לא ידוע. מכלוף דהאן מתואר במקור המקוון כגבאי וכמי שעל שמו נמסר סיפור המעצר, הערבות והאירוח בפרק השישי. לפי המסורת, הוא היה בין היהודים שנעצרו בזמן מלחמת העולם השנייה על רקע מסחר במזון, שוחררו לשבת בערבותו האישית של בבא סאלי והתארחו בביתו. אותו רצף מסירה כולל גם את הבקבוק המכוסה. לא אותרו בתחקיר תיק מעצר, כתב ערבות או צילום של העמוד המודפס שממנו הועתק הסיפור, ולכן אין לקבוע פרטים נוספים על חייו או על מעמדו באירוע. מורשת יהדות מרוקו

המושל בפרק השישי

שנות חיים: לא ידוע. המושל בסיפור המעצר. זהותו לא ידועה. מקור

קבוצת העצורים בפרק השישי

שנות חיים: לא ידוע. קבוצת היהודים בסיפור המעצר. שמותיהם לא ידועים. מקור

האורח שהרים את הבקבוק

שנות חיים: לא ידוע. האורח שהרים את הבקבוק. זהותו לא ידועה. מקור

רבי דוד אבוחצירא

הרילס סיפר: בשנת 1919 נכנס רבי דוד אבוחצירא למשפט שנערך בשבת, ולא שב ממנו. בדקה אחת: מותו של האח הבכור שינה את מסלול חייו של רבי ישראל, שלימים נודע כבבא סאלי.

רבי דוד אבוחצירא היה אחיו הבכור של רבי ישראל ודמות מרכזית בהנהגת יהודי תאפילאלת. מקורות ביוגרפיים ומחקריים קושרים את מותו למאבקים באזור בזמן התבססות השלטון הצרפתי, אך אינם אחידים בכל הפרטים. התסריט נוקט בשנת 1919, כפי שמופיע אצל דנינו ובקטלוגים של מהדורות ספריו. מחקר אקדמי אחר מציב את האירוע בשנת 1920. לכן נכון לראות בשנה המדויקת פרט שמקורותיו חלוקים, ולא להוסיף מנגנון הוצאה להורג שאינו מוסכם. דורון דנינו, עת-מול 219 · ספרי רבי דוד, ירושלים תרפ"ג

כדי להבין מה קדם למשפט צריך לחזור למעמדה של ריסאני. העיירה שוכנת בחבל תאפילאלת, אזור נאות מדבר בדרום מזרח מרוקו שבו פעלה שושלת אבוחצירא במשך דורות. רבי יעקב הנהיג בה ישיבה ובית דין, ולאחר פטירתו עברה האחריות לבנו רבי מסעוד. בראשית המאה ה-20 לא הייתה השליטה הפוליטית באזור יציבה. החסות הצרפתית הוכרזה במרוקו בשנת 1912, אבל החדירה הצבאית והמנהלית אל דרום מזרח המדינה הייתה הדרגתית ופגשה הנהגות מקומיות ופעילות של קבוצות מורדים. דורון דנינו, עת-מול 219 · מחקר על מורשת תאפילאלת

בתוך המציאות הזאת תפקדה הנהגת המשפחה גם כמסגרת דתית וגם ככתובת ציבורית. לאחר מות רבי מסעוד קיבל רבי דוד את עול ההנהגה, ואחיו הצעירים מילאו תפקידים סביבו. דנינו מתאר האשמה שלפיה רבי דוד סייע לצרפתים, אך הכתבה אינה מציגה את ההאשמה כאמת שהוכחה. אין בידינו תיק חקירה או פסק דין שמאפשרים לבחון אותה. מה שמתועד הוא עצם קיומה של המתיחות והעובדה שרבי דוד נהרג בידי הכוח המקומי. דורון דנינו, עת-מול 219

דנינו מציב את פטירת רבי מסעוד בשנת 1908, אך החומרים שנבדקו אינם מספקים זוג מלא ואחיד של שנות לידה ופטירה. לכן במדור הדמויות שנות חייו מסומנות "לא ידוע", בלי למחוק את השנה שמופיעה במחקר. הנתון החלקי אינו משנה את רצף היסוד: רבי מסעוד הנהיג, רבי דוד ירש אחריות מרכזית, ולאחר הריגת רבי דוד נדרשו האחים לבנות מחדש את חיי המשפחה והקהילה. דורון דנינו, עת-מול 219

לפי עדות משפחתית שפורסמה בשם רבי מכלוף אבוחצירא, שני אנשים נכנסו אל המבנה שבו נערך המשפט, בזמן שהקהל המתין בחוץ. כעבור דקות נשמע קול תותח, ואב המשפחה חזר אל ההמון כשהוא שרוי באבל. זהו תיאור מיוחס, לא פרוטוקול משפט ולא תיעוד של רגע ההריגה, ולכן גם פרטי התותח וההמתנה נשארים בגדר מסורת. כותל המזרח - עדות משפחתית על רבי דוד

אחרי האירוע עזבו בני המשפחה את ריסאני. דנינו מתאר את רבי ישראל עובר דרך ארפוד אל בודניב, ושם נבנית מחדש הנהגתו כרב וכאב בית דין. מקורות אחרים מתארים את פיזור המשפחה בניסוחים שונים, ולכן הנתיב המדויק של כל אחד מבניה אינו סגור. מה שכן עולה בבירור הוא שהמעבר לבודניב לא היה סיום הסיפור, אלא ראשיתו של מרכז חדש של לימוד והנהגה. דורון דנינו, עת-מול 219

הרילס נעצר ברגע הטראומטי. מה שלא נכנס אליו הוא הדרך שבה רבי ישראל הפך את זכר אחיו למעשה: הוא המשיך את המסגרת התורנית של המשפחה, נשא בתפקידי רבנות ודיינות, ובהמשך יצא למסע ארוך כדי להביא את כתבי רבי דוד לדפוס. כך מתחברים הפרק הראשון והפרק השלישי - לא רק דרך אבל משפחתי, אלא דרך בחירה לשמר תורה כתובה. משרד החינוך - בבא סאלי · קדם - שלושת ספרי רבי דוד

למה רוקנו את המקווה?

הרילס סיפר: בבודניב נבנה מקווה חדש, ותפילה לגשם מילאה אותו דווקא בעונת הקיץ. בדקה אחת: כשהתברר שמרזב ברזל אינו מתאים לשיטה ההלכתית שעליה הקפיד בבא סאלי, הוא הורה לרוקן את המים ולהתחיל שוב.

לפי המסורת שמסר חתנו, הרב ישר אדרעי, בבא סאלי הגיע לבודניב וגילה שהמקווה המקומי אינו תקין. בני הקהילה בנו מקווה חדש והניחו מרזב שיזרים אליו מי גשמים. אלא שהבנייה הסתיימה בקיץ, בזמן שבו לא ציפו לגשם. אדרעי מספר שבבא סאלי התפלל, גשם ירד והמקווה התמלא. אדרעי מציג את הדברים כסיפור ששמע מחותנו, ולא כאירוע שראה בעצמו. JDN - עדות הרב ישר אדרעי

בודניב הייתה המקום שאליו הגיעה המשפחה אחרי היציאה מריסאני, אבל המעבר לא היה רק שינוי כתובת. דנינו מתאר בנייה מחודשת של הנהגה, בית דין וישיבה סביב בני המשפחה. העיירה נמצאת במרחב המזרחי של מרוקו, באזור שבו יישובים מסורתיים נבנו במידה רבה מאדמה נגוחה ומלבני בוץ, עם גגות הנשענים על קורות עץ ודקל. המחקר האדריכלי מתאר את חומרי הבנייה האזוריים, אך אינו מזהה את המקווה של הסיפור או את ביתו המדויק של בבא סאלי. לכן אפשר להסביר את סביבת החיים, אך לא לשרטט תוכנית של המבנה כאילו נמדד. דורון דנינו, עת-מול 219 · מחקר אדריכלות יהודית בדרום מרוקו

מה קרה לפני בניית המקווה אינו ידוע מעבר לגרעין המסורת. אדרעי אומר שהמקווה המקומי נמצא בלתי תקין, אבל אינו מפרט מי בנה אותו, כמה זמן שימש את הקהילה או מה היה הפגם. גרסאות אחרות קושרות את הצורך החדש לנוכחות חיילים ליד הנהר, אולם הפרט הזה אינו מופיע באותה צורה בכל הנוסחים. הכתבה אינה מחברת בין הגרסאות כדי ליצור סיפור מלאכותי. היא משאירה את נקודת הפתיחה המצומצמת: צורך קהילתי, פסיקה של הרב והחלטה לבנות מחדש. JDN - עדות הרב ישר אדרעי · הידברות - גרסה מקבילה

אז הגיע המפנה שהופך את הסיפור ליותר מסיפור על גשם. לפי אותה מסורת, התברר שמי הגשם עברו דרך מרזב ברזל, בניגוד לשיטה ההלכתית שבבא סאלי ביקש לקיים. הוא הורה לרוקן את המקווה, להחליף את המרזב בעץ ולהמתין שוב. מספרים שתפילה נוספת נענתה, גשם שני ירד והמקווה התמלא מחדש. הגרסה הזאת נשמרת כמסורת, משום שלא אותרו תיעוד הנדסי של המקווה, תאריך מדויק או עדות בת התקופה. JDN - עדות הרב ישר אדרעי

ההלכה מסבירה מדוע פרט קטן כמו מרזב עשוי להיות מרכזי. מקווה של מי גשמים צריך להתמלא בדרך שאינה הופכת את המים למים שנשאבו בכלי, ויש דיון מפורט במעמדם של צינורות ומרזבים. הסיפור אינו אומר שמתכת פסולה תמיד ובכל מצב, אלא שבמקרה המסופר היא לא התאימה להקפדה ההלכתית שנבחרה. שולחן ערוך, יורה דעה רא

קיימות גרסאות מאוחרות שמוסיפות נהר, חיילים, חודש מדויק או מספר גדול של מדרגות. הן אינן מאמתות זו את זו בהכרח, וחלקן עשויות לחזור על אותו גרעין מסורתי. לכן הכתבה נשארת עם הקו המצומצם: בודניב, מקווה חדש, שני גשמים, ריקון והחלפת המרזב. כל תיאור של המבנה עצמו הוא שחזור משוער בלבד. הידברות - מסורת המקווה · JDN - עדות הרב ישר אדרעי

אחרי נקודת הסיום של הרילס נשארת שאלה היסטורית שאין לה תשובה בתחקיר: מתי בדיוק נבנה המקווה וכמה שנים שימש את הקהילה. לא אותרו צילום, תוכנית בנייה או זיהוי מוסכם של האתר כיום. מה שאפשר ללמוד מן הסיפור הוא האופן שבו מסורת קהילתית זוכרת הכרעה הלכתית: גם אחרי שהושגה התוצאה הרצויה, המים נשפכו מפני שדרך הגעתם לא עמדה ברף שנבחר. ההסבר הזה אינו מאמת את ירידת הגשם כנס, אבל הוא מסביר מדוע הריקון נשמר בלב הסיפור. JDN - עדות הרב ישר אדרעי · שולחן ערוך, יורה דעה רא

שלושה ספרים לא שלו

הרילס סיפר: בבא סאלי יצא ממרוקו למסע של כשנה, ובידיו מטרה אחת - להדפיס שלושה ספרים. בדקה אחת: הספרים היו כתביו של אחיו רבי דוד, ובירושלים נאלץ לבחור בין הישארות בארץ לבין חזרה לקהילות תאפילאלת.

המסע הראשון לארץ ישראל מתואר במקורות סביב השנים 1922 ו-1923, והם אינם אחידים בשנת היציאה המדויקת. המטרה המרכזית ברורה יותר: להביא לדפוס את כתבי רבי דוד. בשנת תרפ"ג, 1923, נדפסו בירושלים "פתח האהל", "רישא וסיפא" ו"שכל טוב", ובמהדורות מצוין רבי ישראל כאח שפעל להוצאתם. אין בסיס לטענה שהכתבים הוברחו, שנרדף בדרך או שהיו העותקים האחרונים בעולם. קדם - שלושת ספרי רבי דוד · ספרי רבי דוד, מהדורות תרפ"ג

המסע התחיל על רקע השנים הראשונות של ההנהגה המחודשת בבודניב. רבי ישראל כבר נשא באחריות תורנית וציבורית, והיעדרות של כשנה לא הייתה נסיעה פרטית קצרה. המקור מתאר מתח בין רצונו להגיע לארץ, ללמוד ולפקוד מקומות קדושים לבין הצורך של קהילות תאפילאלת במנהיגותו. זהו ההקשר שחסר ברילס: שלושת הספרים היו המטרה המעשית, אבל המסע בחן גם אם הנהגה שנבנתה מחדש במרוקו יכולה להמשיך בלעדיו. דורון דנינו, עת-מול 219

דנינו מתאר מסע שעבר במצרים וכלל רצון לפקוד את קבר הסב, רבי יעקב אבוחצירא, בדמנהור. רבי יעקב מת שם בשנת 1880 בדרכו לארץ ישראל ונקבר בעיר. המקור מלמד על כוונת הביקור, אבל אינו מאפשר לשחזר בביטחון כל תחנה, נמל או מסלול. דורון דנינו, עת-מול 219 · החכם היומי - רבי יעקב אביחצירא

בירושלים קשר רבי ישראל קשרים עם חכמי העיר ולמד בבית אל, ישיבת המקובלים שפעלה ברובע היהודי. תולדות הישיבה מאשרות את פעילותה במקום בשנת 1923, ובאותה תקופה עמד בראשה רבי מסעוד הכהן אלחדאד. הספרים נדפסו בדפוס שמואל הלוי צוקרמן, ששמו מופיע במהדורות. אין בידינו תיעוד של חדר הלימוד או של רגע מסוים בבית הדפוס, ולכן אין להפוך המחשה חזותית של הסצנות האלה לצילום היסטורי. ישיבת המקובלים בית אל - תולדות הישיבה · המרכז לאמנות יהודית - דפוס צוקרמן

הכותרות עצמן מלמדות שלא מדובר בשלושה כרכים זהים. "פתח האהל" כולל דרושים ופירושים על התורה, "רישא וסיפא" כולל דרשות לשבתות ולמועדים, ו"שכל טוב" כולל דרשות, הספדים וחידושים. רישומי המהדורות מציינים את רבי דוד כמחבר ואת רבי ישראל כמי שעמד מאחורי ההוצאה. במילים אחרות, המעשה של בבא סאלי לא היה כתיבת הספרים אלא העברתם מכתב יד אל קהל קוראים. רישום מהדורות תרפ"ג

ההדפסה גם יצרה מסמך פומבי שאפשר לבדוק כיום. בדפי השער ובהקדמות מופיעים שמות המחבר, המוציא לאור, העיר והשנה, ולכן החלק הזה של הסיפור נשען על חפצים ששרדו ולא רק על זיכרון משפחתי. לעומת זאת, המקורות אינם מספרים מי מימן כל שלב, כמה עותקים הודפסו או כיצד הועברו כתבי היד ממרוקו. הפרטים האלה נשארים לא ידועים ואינם מושלמים באמצעות סצנת מסע מומצאת. קדם - שלושת ספרי רבי דוד · רישום מהדורות תרפ"ג

ירושלים של אותה תקופה הייתה תחת שלטון המנדט הבריטי, ובתי הדפוס העבריים בעיר שירתו קהילות ומחברים מארצות שונות. בית אל פעלה ברובע היהודי, ואילו דפוס צוקרמן היה מוסד נפרד. המקורות מאשרים את המוסדות ואת הספרים, אך אינם מתארים את הדרך היומית שעשה רבי ישראל ביניהם, את החדרים שבהם ישב או את האנשים שנכחו בכל פגישה. הפרטים החזותיים האלה נשארים מחוץ לטענה ההיסטורית. תולדות בית אל · המרכז לאמנות יהודית

הביוגרפיה המחקרית מספרת שרבנים בארץ ביקשו שיישאר, בעוד קהילות תאפילאלת ביקשו את שובו. הוא חזר למרוקו. מה שלא נכנס לדקה הוא שהדפסת שלושת הספרים חיברה בין שתי האחריויות: הנצחת האח שנרצח והמשך הנהגת הקהילה שנותרה ללא מנהיגה הקודם. זו אינה הכרעה בין מרוקו לירושלים אחת ולתמיד. בשנת 1933 הוא ינסה שוב לקבוע את ביתו בארץ. דורון דנינו, עת-מול 219

בבא חאקי קיבל עליו את עול הציבור

הרילס סיפר: בבא חאקי נשא בעול הציבור, ובכך פינה לאחיו בבא סאלי זמן ללימוד, לפסיקה ולמסעות. בדקה אחת: סביב שני האחים פעלה בבודניב מסגרת שחינכה בעלי תפקידים לקהילות תאפילאלת.

החלוקה בין האחים אינה רק רעיון ספרותי של הסדרה. דנינו מתאר את בבא סאלי כרב וכאב בית הדין בבודניב, ואת אחיו רבי יצחק אבוחצירא, בבא חאקי, כמי שקיבל עליו חלק ניכר מעול הציבור. החלוקה אפשרה לרבי ישראל להעמיק בלימוד, לעסוק בפסיקה ולצאת למסעותיו. היא גם מבהירה מדוע סיפורה של משפחת אבוחצירא בתקופה הזאת אינו ביוגרפיה של אדם יחיד. דורון דנינו, עת-מול 219

החלוקה הזאת נולדה מתוך רצף של אובדן ושינוי. רבי מסעוד הנהיג את האזור, רבי דוד נשא באחריות אחריו, ולאחר הריגת רבי דוד עברו בני המשפחה לבודניב. דנינו מתאר את רבי ישראל כבעל הסמכות הרבנית והמשפטית ואת רבי יצחק כמי שטיפל בחלק מן המשימות הציבוריות. אין פירוש הדבר שאחד למד בלבד והשני ניהל בלבד. הניסוח המדויק יותר הוא חלוקת עומס בתוך הנהגה משפחתית, כאשר תחומי האחריות חפפו לפי צורכי הקהילה. דורון דנינו, עת-מול 219

הנהגה רבנית בתאפילאלת לא הסתכמה בדרשה בבית הכנסת. דנינו מתאר סמכות שהתבססה על למדנות, ייחוס משפחתי, קבלה ציבורית ולעיתים גם הכרה של השלטונות בתפקידי שיפוט. בית הדין עסק במחלוקות ובענייני המעמד האישי, והישיבה יצרה את כוח האדם שנדרש כדי לקיים תפילה, שחיטה, מילה והוראה ביישובים שונים. זהו הרקע לכך שבבא חאקי יכול היה לקבל עליו "עול ציבור": מדובר בעבודה יום יומית של מוסדות, שליחים והכרעות, לא רק בתואר כבוד. דורון דנינו, עת-מול 219 · מאיר נזרי

מחקרו של מאיר נזרי על קהילות תאפילאלת מתאר את ישיבת אביר יעקב כמסגרת שהכשירה תלמידים להוראה, לחזנות, לשחיטה ולמילה. אין לייחס כל תפקיד לשנה אחת או לבניין יחיד, משום שהמחקר עוסק בהתפתחות מוסדות המשפחה בכמה מוקדים. ובכל זאת, התמונה המצטברת ברורה: הישיבה נועדה לא רק ללימוד פנימי, אלא גם להכנת אנשים שיישאו שירותים דתיים וחינוכיים לקהילות באזור. מאיר נזרי - קהילות ישראל בתאפילאלת

אחד השמות שמחברים את המפעל הזה לדור הבא הוא רבי מכלוף אלעסרי. לפי ביוגרפיות דתיות מאוחרות, הוא התייתם בגיל 16, גדל בחסותו של בבא סאלי ולמד בישיבת אביר יעקב בבודניב. מקור נוסף מספר על התקשרותו לבבא חאקי. לא נמצאו צוואה מקורית, מסמך קבלה לישיבה או תאריך שמאפשר לקבוע במדויק מה עשה כל אחד מהאחים למענו. לכן זהו סיפור ביוגרפי מיוחס, ולא תיק אישי מתועד. MyTzadik - רבי מכלוף אלעסרי · פניני הצדיקים 151

בהמשך נעשה רבי מכלוף אלעסרי לרבה של ריש שבמרוקו. העובדה הזאת מספקת דוגמה לאופן שבו מרכז לימוד מקומי יכול להשפיע מעבר לעיר שבה פעל: תלמיד יוצא ממסגרת משפחתית בבודניב ונעשה מנהיג קהילה במקום אחר. התיאור נשען על ביוגרפיות ופרסומים מאוחרים, ולכן אין להשתמש בו כדי לבנות לוח זמנים מדויק יותר מזה שהמקורות מאפשרים. איגרת רבי מכלוף אלעסרי · MyTzadik - רבי מכלוף אלעסרי

מה קרה אחר כך לשני האחים מתועד בשני מסלולים. בשנת 1933 יצא בבא סאלי שוב לארץ ישראל, ובבא חאקי נשאר דמות מרכזית בניהול המשפחה והקהילה. לימים עלה בבא חאקי לישראל וכיהן כרבן של רמלה ולוד עד פטירתו בשנת 1970. הסדרה עוצרת לפני החלק המאוחר הזה, אבל הוא מראה שחלוקת האחריות בבודניב לא הייתה אפיזודה חד פעמית: שני האחים המשיכו לשאת תפקידי הנהגה, במרוקו ולאחר מכן בישראל. דורון דנינו, עת-מול 219 · תיק תיעוד טבריה

הבית שבנה בטבריה

הרילס סיפר: בזמן שבנו רבי מאיר עמד להתחתן בארפוד, בבא סאלי היה בארץ ישראל וביקש שלא ידחו את החתונה. בדקה אחת: אחרי ירושלים הוא עבר לטבריה בניסיון להשתקע, אך מכתב מרבו הוביל אותו בחזרה למרוקו.

לפי מחקרו של מאיר נזרי, החתונה התקיימה בארפוד ביום שני, ט' בתמוז תרצ"ג, 3 ביולי 1933. המשפחה הציעה להמתין לשובו של האב, אך הוא ביקש לשמור על המועד, ובבא חאקי ניהל את ההכנות. מסופר בשם הרב מסעוד מלול שביום החופה חיפשו גם את החתן, רבי מאיר, ולבסוף מצאו אותו לומד בבית הכנסת מאחורי דלת נעולה. בבא חאקי ליווה אותו אל החופה. הסיפור על הדלת והלימוד הוא מסורת מיוחסת, לא תיעוד בן היום עצמו. מאיר נזרי - מעגל האדם בקהילות תאפילאלת

החתונה התרחשה כאשר בני המשפחה נשאו אחריות בכמה מקומות במקביל. רבי מאיר היה הבן הבכור, בבא חאקי טיפל בהכנות בארפוד, ובבא סאלי שהה בארץ ישראל. המקור מאפשר לקבוע את התאריך, המקום ואת בקשת האב שלא לדחות. הוא אינו מספק הזמנה מקורית, צילום מן האירוע או סדר זמנים מדויק של החיפוש אחר החתן. לכן היום ההיסטורי והסיפור המשפחתי מופיעים יחד, אבל אינם מקבלים אותו דגל: מועד החתונה מתועד במחקר, והדלת הנעולה נשארת מסורת. מאיר נזרי, "מעגל האדם בקהילות תאפילאלת".

באותה שנה היה בבא סאלי במסעו השני לארץ ישראל, הפעם בכוונה להשתקע. ביוגרפיות מספרות שלמד בישיבת פורת יוסף בירושלים, ולפי מסורת משפחתית למד בחברותא עם הרב עזרא עטייה. קטלוג מכירה מציג מכתב מודפס ששלח מירושלים בתרצ"ג, ובו תיאר תפילה על ידידיו בעת ביקור בקברי צדיקים. הקטלוג מלמד שהמסמך הוצע למכירה, אך לא נערכה כאן בדיקת אותנטיות עצמאית. דורון דנינו, עת-מול 219 · Winner's - מכתב מירושלים תרצ"ג

המקורות אינם מוכיחים שהחתונה, המעבר לטבריה, קבלת האיגרת והחזרה למרוקו התרחשו ברצף מיידי. דנינו מסכם את מסע 1933 ברצף ביוגרפי רחב, ואילו מסמכי החתונה והנכס עוסקים כל אחד באירוע אחר. לכן הכתבה אינה כותבת שבבא סאלי יצא מטבריה מיד אחרי החופה או שהמכתב הגיע ביום מסוים. כל חיבור כזה יהיה השלמת כרונולוגיה שאין לה מסמך. דורון דנינו, עת-מול 219 · תיק תיעוד טבריה

מכאן עבר לטבריה וניסה לקבוע בה את ביתו. דנינו מתאר רכישת קרקע ובניית בית, אולם תיק התיעוד העירוני של מתחם המיוחס למשפחה מציג שרשרת בעלות והיתרים מורכבת יותר, ואינו מוכיח שהמבנה המסוים המוכר כיום הוא הבית שבבא סאלי עצמו בנה. לכן הכותרת של הרילס אינה הופכת את הזיהוי האדריכלי לעובדה: הוודאות נמצאת בניסיון ההתיישבות בטבריה, ואילו פרטי הבית נשארים במחלוקת. דורון דנינו, עת-מול 219 · תיק תיעוד טבריה

המסע הסתיים בשיבה למרוקו בעקבות הוראה מרבו, רבי משה תורג'מן. המקורות שנבדקו אינם כוללים את המכתב המקורי ואינם מסבירים מדוע ניתנה ההוראה. לכן אפשר לתאר את ההחלטה לשוב, אבל לא להשלים לה מניע. זהו בדיוק המקום שבו כתבה ארוכה צריכה לעצור: לספר את הבחירה, ולהשאיר את הסיבה כחסר תיעודי. דורון דנינו, עת-מול 219

אחרי שובו עבר בבא סאלי בשלהי שנות השלושים לארפוד. קטלוג של מסמך בית דין משנת 1941 מייחס לו חתימה וחותמת כרב העיר, ומציג אותו עוסק בשאלה משפטית של מעמד אישי. הקטלוג אינו תחליף לבדיקת המקור הפיזי, אך הוא מוסיף תמונה שאינה נכנסת לרילס: החזרה למרוקו לא הייתה רק ויתור על טבריה, אלא חזרה לעבודה רבנית מעשית ולפסיקה בחיי הקהילה. דורון דנינו, עת-מול 219 · מסמך בית דין מארפוד, 1941

בקבוק אחד לכל השבת

הרילס סיפר: בשנות מלחמת העולם השנייה ביקש בבא סאלי לשחרר יהודים שנעצרו בגלל מסחר במזון, וערב להם אישית עד אחרי השבת. בדקה אחת: הוא אירח אותם בביתו, ולפי המסורת בקבוק עראק יחיד הספיק לכל האורחים עד מוצאי שבת.

הסיפור המלא מובא באתר מורשת יהדות מרוקו בשם הגבאי מכלוף דהאן. לפי המסורת, בתקופת המלחמה נעצרה קבוצת יהודים בחשד למסחר במזון בשוק השחור. בבא סאלי ביקש מן המושל לשחררם לשבת, והמושל הסכים בתנאי שהרב יערוב להם בעצמו. הם יצאו מן המעצר והתארחו בביתו במשך השבת. לא אותרו תיק המעצר, כתב הערבות, שמות העצורים או תאריך מדויק, ולכן אין להציג את המסירה כתיעוד ממשלתי. מורשת יהדות מרוקו - מסורת מכלוף דהאן

המקור ממקם את ראשית הסיפור בימי מלחמת העולם השנייה ומזכיר את בועארפה ואת ארפוד, אבל אלה שני מקומות שונים במזרח מרוקו. הוא אינו נותן לוח נסיעה, מסמך העברה או שם של מתקן כליאה. מחקר על מחנות בצפון אפריקה מזהיר שרוב הכלואים בבועארפה היו עובדים זרים ושמעט מאוד, אם בכלל, יהודים בעלי נתינות מרוקאית נשלחו למחנות וישי במרוקו. המידע הזה אינו מפריך את סיפור דהאן, אבל הוא מונע מאיתנו להפוך את המעצר המתואר למחנה עבודה מסוים. מורשת יהדות מרוקו · מוזיאון השואה האמריקאי

הרקע הכללי מתאים למציאות המתועדת של מרוקו בזמן המלחמה: קיצוב ומחסור העמיקו את השוק השחור, ויהודים נפגעו גם מהגבלות משטר וישי. הרקע הזה אינו מאמת את פרטי המקרה המסוים, אבל הוא מסביר מדוע סיפור על מזון ומעצר יכול היה להתרחש באותן שנים. יד ושם - יהודי מרוקו בתקופת השואה

משטר וישי החיל במרוקו הגבלות מפלות על יהודים אחרי נפילת צרפת בשנת 1940. לצד המדיניות הרשמית התקיימו מחסור, קיצוב ואכיפה כלכלית. יד ושם מזכיר מעצרים של יהודים מקומיים על רקע האשמות ובהן פעילות בשוק השחור. עם זאת, אין במסמך אזכור של מכלוף דהאן, בבא סאלי או הערבות לשבת. לכן הרקע מקבל דגל מאומת, וכל רצף האירוע האישי מקבל דגל מסורת. יד ושם - יהודי מרוקו בתקופת השואה

לפי המסורת, בביתו של בבא סאלי היה מזון בשפע, אך רק בקבוק עראק אחד. הוא כיסה אותו במטפחת ומזג שוב ושוב לאורך השבת. גם במוצאי שבת המשיכו האורחים לשתות. אחד מהם הרים את הבקבוק כדי לבדוק מה נותר בו, ובבא סאלי נזף בו ואמר שמעתה המשקה ייגמר. אין זה ציטוט שהוקלט בזמן האירוע, אלא נוסח סיפורי שעבר במסירה. אין לערבב אותו עם מסורת אחרת, מאוחרת יותר, שבה נכדתו יהודית שושן סיפרה על בקבוק מכוסה באירוע נפרד. מורשת יהדות מרוקו - מסורת מכלוף דהאן · הידברות - ריאיון משפחתי

שנות מרוקו אינן סוף הביוגרפיה. לפי מאגר הידע של האתר, בבא סאלי עלה לישראל בשנת 1951 וחי בנתיבות משנת 1964. הוא נפטר ביום ד' בשבט תשמ"ד, 8 בינואר 1984. לפי ההערכות שפורסמו, כמאה אלף בני אדם השתתפו בהלווייתו. הנתונים האלה משתקפים גם בביוגרפיות ציבוריות. דורון דנינו, עת-מול 219 · מוסדות אביר יעקב · Chabad.org - Baba Sali

לפי מקורות אחרים, בין העלייה בשנת 1951 לבין החיים בנתיבות משנת 1964 היו גם תקופות מחוץ לישראל ותחנות ביניים ביבנה ובאשקלון. המקורות החיצוניים אינם אחידים בתיאור המעבר: דנינו מתאר את התחנות האלה לפני נתיבות, ואילו מקור ציבורי אחר מתאר בשנת 1964 עלייה סופית ורק לאחר מכן התיישבות בעיר. הכתבה שומרת את שני עוגני מאגר האתר, ומציגה את יתר המסלול כמחלוקת בין מקורות אחרים ולא כעובדה של המאגר. דורון דנינו, עת-מול 219 · Chabad.org - Baba Sali

בפרק הבא

בפרק הבא הסדרה ממשיכה אל סיפור נוסף במסלול חייו. גם שם נבדיל בין מה שמתועד, מה שנמסר בעדות ומה שחי במסורת, ונשאיר את נקודת המפנה לרילס עצמו.

לאן ממשיכים

כדי להעמיק במסלול המשפחתי אפשר להמשיך אל ריסאני, אל ארפוד, ואל מדריך מורשת יהדות מרוקו. למי שמבקש להבין כיצד הזיכרון נשמר בישראל, נקודת ההמשך היא לוח ההילולות. בכל אחד מן המקומות כדאי לשמור על אותה הבחנה שליוותה את הכתבה: תאריך או מסמך הם עובדה מתועדת, עדות מזוהה היא מקור מיוחס, וסיפור נס נשאר מסורת גם כשהוא יקר לקהילה.

להמשך קריאה במגזין: המשפחות שלא עזבו: הבילדיין של פאס.