הנוסע עם התחפושת: מה באמת קרה ברבאט ב-16 בספטמבר 1977

הרילס מספר את הסיפור ב-85 שניות: מטוס, תחפושת, דלת אחורית, ארבע שעות, ומלך שאומר משפט אחד. מה שהרילס לא יכול להראות הוא המסמך.

הסיפור הזה לא נשען על זיכרון של מישהו שהיה שם. הוא נשען על סיכום פגישה שנכתב חודש אחרי האירוע, ב-18.10.1977, נשמר בארכיון ישראלי ושוחרר לציבור. יש גם עדות של דיין עצמו, שפורסמה ב-1981 עם צאת ספרו, ודיווח של שבועון TIME מאותם שבועות ממש, שניסה להבין לאן נעלם שר החוץ של ישראל באמצע סיבוב דיפלומטי באירופה.

שלושת המקורות האלה מספרים סיפור אחד, אבל לא זהה. כאן נפרק אותו לחלקים: מה מתועד, מה נאמר בדיעבד, ומה ההיסטוריונים עדיין חלוקים עליו.

שתי נסיעות, לא אחת

הטעות הנפוצה ביותר בסיפור הזה היא למזג שתי נסיעות לאחת. משה דיין הגיע למרוקו בספטמבר 1977 פעמיים, למקומות שונים, לפגישות שונות.

הנסיעה הראשונה: טנג'יר, תחילת ספטמבר. שבועון TIME פרסם ב-3.10.1977 כתבה בשם "השר ומסעו המסתורי". לפי הכתבה, דיין נעלם רגע לפני טיסה מבריסל לניו יורק, צץ בפריז, חזר לישראל, טס לציריך ומשם לטנג'יר, לפגישה עם המלך חסן השני בארמון הקיץ שלו. את הרטייה המפורסמת הוא הסיר, חבש משקפיים כהים וכובע הומבורג. לפי TIME, המלך העביר לו בפגישה מסר מהמלך ח'אלד מסעודיה. התאריך המדויק של הפגישה הזאת אינו נעול במקורות שבידינו, ולכן כותבים "בתחילת ספטמבר".

הנסיעה השנייה: רבאט, יום שישי 16.9.1977. זו הפגישה שהרילס מספר. דיין לא פגש בה רק את המלך. הוא פגש את חסן תוהאמי, סגן ראש ממשלת מצרים ואיש אמונו של אנואר סאדאת. המלך היה המארח והמתווך.

על התחפושת בנסיעה השנייה העיד דיין עצמו. סוכנות UPI דיווחה ב-6.3.1981, מתוך ספרו "פריצת דרך", שדיין הוברח למטוס סילון מרוקאי דו-מנועי והוטס לרבאט כשהוא מחופש בפאה, בשפם ובמשקפי שמש. בדיווח קודם של UPI, מ-25.2.1981, נכתב שדיין קיים שלוש פגישות נפרדות עם חסן השני, "מחופש ומאופר בכבדות".

ההבדל בין שתי הנסיעות חשוב. בטנג'יר: המלך, מסר סעודי, כובע הומבורג. ברבאט: תוהאמי, ארבע שעות, פאה ושפם. מי שמערבב ביניהן מקבל סיפור יפה יותר, ולא נכון.

ארבע שעות: מה כתוב בסיכום

סיכום הפגישה מ-18.10.1977 הוא המסמך הקובע, וכל מה שבסעיף הזה לקוח ממנו.

דיין נחת ברבאט והובא במהירות לבית ההארחה של המלך, סמוך לארמון. הוא נכנס בתחפושת דרך כניסה אחורית. הפגישה נמשכה ארבע שעות ללא הפסקה.

המלך אמר לדיין שבצד המצרי יודעים על הפגישה שלושה אנשים בלבד: תוהאמי, סאדאת וסגנו חוסני מובארכ. זה מה שחסן השני אמר, וכך צריך לצטט את זה. אין דרך להוכיח שאיש נוסף לא ידע.

הוחלט לא ליידע את ארצות הברית בשלב הזה. מסמכי מחלקת המדינה מראים שבהמשך האמריקאים ידעו על עצם קיום המגעים, אבל פרטי הערוץ נשמרו מהם באותם שבועות.

על השולחן היו שלושה נושאים: נסיגה, ביטחון, ומשא ומתן ישיר. תוהאמי דרש נסיגה מסיני. דיין השיב שהוא שליח של ראש הממשלה מנחם בגין ואינו מוסמך להתחייב. ואז אמר המלך את המשפט שסביבו נבנה הרילס: אחרי שדיין ותוהאמי יסללו את הדרך, בגין ייפגש עם סאדאת. הוסכם על פגישת המשך במרוקו בתוך שבועיים.

בעדותו ב-1981 הוסיף דיין פרט שאינו בסיכום: הפגישה לא נפתחה טוב, תוהאמי נקט קו קשוח בעניין הנסיגה, והמלך התערב והפציר בו להתרכך ולהבין שגם לביטחון של ישראל יש מקום בשיחה. ואז המשפט שדיין חזר עליו: "בזכות התיווך של המלך חסן, סאדאת שינה את דעתו".

התאריך, בלוח העברי. ראש השנה תשל"ח חל ב-13 וב-14 בספטמבר 1977. יום שישי 16.9 היה ד' בתשרי, ערב שבת שובה, בתוך עשרת ימי תשובה. יום כיפור חל בליל 21.9 וב-22.9. הפגישה התקיימה חמישה ימים לפני הצום, וארבע שנים כמעט בדיוק אחרי המלחמה שפרצה ביום כיפור 1973. במסמך עצמו אין שום התייחסות ללוח העברי. הצירוף הוא שלנו, התאריכים הם עובדה.

מה קרה אחר כך

פגישת ההמשך בתוך שבועיים לא התקיימה כמתוכנן. לפי מחקרו של ההיסטוריון מייקל לסקייר, הדלפה גרמה למלך לבטל פגישה משולשת שתוכננה. זה מקור משני, ולכן אנחנו מייחסים לו את הטענה ולא מציגים אותה כעובדה.

מה שכן קרה, וזה מתועד היטב: ב-19.11.1977, 64 ימים אחרי רבאט, נחת מטוסו של סאדאת בנמל התעופה בן גוריון בשעה 20:03. למחרת הוא נאם בכנסת. ב-26.3.1979 נחתם בוושינגטון הסכם השלום בין ישראל למצרים, הראשון בין ישראל למדינה ערבית לפי משרד החוץ. ב-25.4.1982 הושלמה הנסיגה מסיני.

הערוץ המרוקאי המשיך גם אחרי ירושלים. דיין ותוהאמי נפגשו שוב ב-2.12.1977, שבועיים אחרי הביקור.

מי היה חסן תוהאמי

האיש שישב מול דיין נשאר מחוץ לפריים, גם ברילס וגם כאן: לא מצאנו צילום שלו ברישיון פתוח.

חסן תוהאמי (1924-2009) היה בן דור הקצינים שהפיל את המלוכה במצרים ב-1952 והעלה את גמאל עבד א-נאצר. הוא שימש שגריר באוסטריה, מנהל האיחוד הסוציאליסטי הערבי, שר, ומזכ"ל ארגון הוועידה האסלאמית, ובימי סאדאת סגן ראש ממשלה. בתקשורת הערבית הוא מתואר כאיש בעל נטיות מיסטיות מובהקות, ואיש אמונם של עבד א-נאצר ושל סאדאת כאחד.

ומה הוא הבין מדיין? זו מחלוקת שנמשכת עד היום. לפי גרסה אחת, בפגישות במרוקו למדה מצרים לראשונה שישראל עשויה לסגת מסיני תמורת שלום מלא וחוזי. דיין, בספרו, הכחיש שהבטיח דבר כזה במפורש, וכתב שהיה מרוצה שסאדאת מגיע לירושלים בלי תנאים מוקדמים. שתי הגרסאות קיימות, ואין מסמך שמכריע ביניהן.

למה דווקא מרוקו

חסן השני לא התחיל את הקשר עם ישראל ב-1977. הוא התחיל אותו יותר מעשור קודם, ובאופן שהיום נשמע כמעט בלתי אפשרי.

בספטמבר 1965 אירחה קזבלנקה את פסגת הליגה הערבית. לפי האלוף שלמה גזית, שחשף זאת ב-2016, המלך אפשר למוסד להאזין לדיוני המנהיגים הערבים. ההקלטות חשפו את המריבות בין עבד א-נאצר למלך חוסיין, ואת העובדה שהצבאות הערביים לא היו מוכנים למלחמה. חודש אחר כך נעלם בפריז מנהיג האופוזיציה המרוקאית מהדי בן ברקה. מקורות מייחסים למוסד סיוע באיתורו. גופתו לא נמצאה מעולם. שני הצדדים של אותו קשר מתועדים, וכתבה רצינית לא משמיטה את השני.

ב-1977 המלך היה כבר איש הקשר הטבעי. יהודי מרוקו, מאות אלפים מהם כבר בישראל, היו גשר אנושי. הקהילה שנשארה במרוקו שמרה על מעמדה ועל יועץ יהודי בחצר. והמלך עצמו ראה במרוקו מדינה שיכולה לדבר עם כולם.

מה הוא סיכן? הרבה. סוכנות JTA תיארה ביולי 1986 את היחס של חסן השני לישראל כתערובת של סיוע דיסקרטי ועוינות פומבית. באותו דיווח, מ-24.7.1986, נטען שהמלך ארגן בקזבלנקה פגישה בין ראשי המודיעין של ישראל ומצרים סביב מזימת חיסול לובית נגד סאדאת, ורק אחריה נפגשו תוהאמי ודיין ברבאט. זה מקור יחיד, ולכן הוא מובא כאן בייחוס ל-JTA בלבד. הדיווח פורסם יומיים אחרי שהמלך אירח בגלוי באיפראן את ראש הממשלה שמעון פרס, ב-22 וב-23 ביולי 1986, ושילם על כך: סוריה ניתקה יחסים עם מרוקו, וב-27.7.1986 התפטר חסן השני מנשיאות הליגה הערבית.

הערוץ המרוקאי לא היה היחיד. במקביל פעלו ערוצים אמריקאיים, וניקולאה צ'אושסקו ברומניה שימש אף הוא מתווך בין בגין לסאדאת. דיין ותוהאמי ייחסו לפגישות במרוקו חשיבות מכרעת. בוטרוס בוטרוס-ע'אלי, מבכירי משרד החוץ המצרי באותה תקופה, הטיל ספק בהשפעתן. הניסוח שאנחנו עומדים מאחוריו: חסן השני אירח ותיווך בערוץ חשאי חשוב שקדם לביקור סאדאת. לא "מרוקו עשתה את השלום".

הצד השני: חיילי מרוקו בגולן, 1973

אותו מלך, ארבע שנים קודם.

במלחמת יום הכיפורים שלחה מרוקו כוח של 5,500 עד 6,000 חיילים לחזית הסורית ברמת הגולן. הם לחמו עם טנקים סוריים, בעיקר מדגם T-55, כחלק מהמאמץ הסורי. שישה חיילים מרוקאים נפלו בשבי צה"ל. על מספר ההרוגים המקורות חלוקים בצורה קיצונית: שישה לפי מקור אחד, 170 לפי מקור ערבי. אנחנו מביאים את שני המספרים ולא מכריעים.

זה החלק שהופך את רבאט 1977 למה שהיא. המלך שהושיב את דיין ותוהאמי בחדר אחד הוא המלך שחייליו עמדו מול צה"ל בגולן. ואין שום תיעוד לאזהרה מרוקאית לישראל לפני המלחמה. האזהרה המפורסמת מספטמבר 1973 היא של המלך חוסיין מירדן, לא של חסן השני.

מה מתועד ומה לא

מתועד בדיווח בן התקופה: פגישת דיין עם חסן השני בטנג'יר בתחילת ספטמבר 1977, בלי הרטייה, במשקפיים כהים ובכובע. המקור: TIME, 3.10.1977.

מתועד במסמך: הפגישה עם תוהאמי ברבאט ב-16.9.1977, הכניסה בתחפושת דרך כניסה אחורית, ארבע השעות ללא הפסקה, ומשפט המלך על בגין וסאדאת. המקור: סיכום הפגישה מ-18.10.1977.

עדות המשתתף, בדיעבד: הפאה, השפם, משקפי השמש והמטוס המרוקאי הדו-מנועי. המקור: דיין בספרו "פריצת דרך", דרך UPI, 6.3.1981.

מיוחס למלך: שבצד המצרי ידעו שלושה אנשים בלבד. כך אמר חסן השני לפי הסיכום, ואין דרך לאמת את זה מעבר לדבריו.

מקור משני, בייחוס: שהדלפה ביטלה את פגישת ההמשך. המקור: מחקרו של מייקל לסקייר.

מקור יחיד, בייחוס: שראשי המודיעין של ישראל ומצרים נפגשו בקזבלנקה. המקור: JTA, 24.7.1986.

שתי גרסאות סותרות: מה בדיוק הבטיח דיין על סיני. מצד אחד ההבנה המצרית, מצד שני הכחשתו של דיין בספרו.

שנוי במחלוקת: מידת ההשפעה של הערוץ המרוקאי על החלטת סאדאת להגיע לירושלים.

מתועד: נחיתת סאדאת ב-19.11.1977, 64 ימים אחרי רבאט. הסכם השלום ב-26.3.1979. השלמת הנסיגה מסיני ב-25.4.1982.

מה אפשר לראות היום

רבאט. הארמון המלכותי, דאר אל-מח'זן, עומד בלב העיר, בתוך מתחם המשואר. החזית, שער הכניסה הגדול והכיכר הרחבה שלפניו פתוחים לציבור, וכך גם שדרות הגישה. הכניסה למתחם עצמו אינה מותרת למבקרים. סיכום הפגישה מדבר על בית ההארחה של המלך, ואינו נוקב בשם הבניין, ולכן אי אפשר להצביע על החדר עצמו. דאר א-סלאם, מעון המשפחה המלכותית בדרום העיר, הוא מעון פרטי וסגור לביקור. את שער הארמון אפשר לצלם, ואת ההמשך אפשר לעשות ברגל: מהמשואר לשלה, ומשם לקסבה של האודאיה. עמוד רבאט באתר מרכז את המסלול, ועמוד השורשים של רבאט את המורשת היהודית של העיר.

טנג'יר. בתחילת ספטמבר 1977 ישבו דיין והמלך בטנג'יר. גם כאן המעון המלכותי אינו פתוח לביקור, אבל העיר עצמה היא הסיפור: הקסבה, הנמל, והמבט אל ספרד מעבר למיצר. עמוד טנג'יר באתר מסביר איך משלבים אותה במסלול הצפון, ועמוד השורשים של טנג'יר מספר על הקהילה שחיה כאן, ובה סוליקה חגואל, שנולדה בעיר ב-1817.

ומה עם הפגישה עצמה? אין לה אנדרטה, שלט או מוזיאון. לא ברבאט ולא בטנג'יר. זה חלק מהסיפור: ערוץ שנועד להישאר חשאי לא מקבל לוח זיכרון. מי שרוצה לעמוד במקום, עומד מול שער הארמון ויודע.

פרק ראשון בסדרת חסן השני

זה הפרק הראשון בסדרה על המלך חסן השני, שמלך במרוקו מ-1961 עד מותו ב-23.7.1999. הפרק הבא ייבחר לפי התגובות שלכם לרילס: איזה סוד של המלך אתם רוצים לראות.

הדמויות ברילס משוחזרות בבינה מלאכותית ואינן צילומים היסטוריים. המלך חסן השני מופיע בו, וכאן, בצילומים מקוריים בלבד.