מורשת ויהדות מרוקו

הנסיך בבית הכנסת: מה באמת קרה ביום כיפור 1957

ברילס ראיתם את הנסיך נכנס לתפילה. כאן כל מה שלא נכנס: שתי הידיעות של JTA מ-1957 ומ-1958, דרך האחדות, מי ישב לצידו בקזבלנקה, ומה אפשר לראות בבית-אל היום.

עודכן ב-18 בספטמבר 2026קזבלנקה

מערכת המרכז למטייל במרוקו · עודכן ב-18 בספטמבר 2026

צילום - מולאי חסן ב-28 בפברואר 1961, יומיים אחרי שהפך למלך חסן השני. ארבע שנים קודם לכן, כיורש העצר, השתתף בתפילת יום כיפור - Algemeen Nederlandsch Fotobureau (Anefo), הארכיון הלאומי של הולנד, CC0, via Wikimedia Commons.מולאי חסן ב-28 בפברואר 1961, יומיים אחרי שהפך למלך חסן השני. ארבע שנים קודם לכן, כיורש העצר, השתתף בתפילת יום כיפורצילום: Algemeen Nederlandsch Fotobureau (Anefo), הארכיון הלאומי של הולנד, CC0, via Wikimedia Commons.

הרילס מראה אולם תפילה, דלת, ואורח שאיש לא ציפה לו. מה שהרילס לא יכול להראות הוא הנייר: שתי ידיעות קצרות של סוכנות הידיעות היהודית JTA, אחת מאוקטובר 1957 ואחת מספטמבר 1958, שמתעדות את יורש העצר של מרוקו בתפילת יום כיפור.

הכתבה הזאת נשענת על שלושה מקורות: שתי הידיעות של JTA, והמקורות המרוקאיים על דרך האחדות, מבצע ההתנדבות של קיץ 1957 שמופיע באותה ידיעה. כל מה שכתוב כאן מופיע באחד מהם. מה שלא מופיע, לא נכתב, גם כשהוא היה עושה את הסיפור יפה יותר.

הידיעה מ-1957: מה כתוב, ומה לא

יום כיפור תשי"ח חל בשבת, 5 באוקטובר 1957. בידיעה שפרסמה JTA ב-7 באוקטובר נכתב שיורש העצר, הנסיך מולאי חסן, השתתף בתפילת יום כיפור בבית כנסת. לפי JTA, זו הייתה הפעם הראשונה שבן משפחת המלוכה של מרוקו משתתף בתפילות הימים הנוראים.

בדברים קצרים לקהל מסר הנסיך את ברכת אביו, המלך מוחמד החמישי, ליהודי מרוקו, וקרא ל"מאמץ ערבי-יהודי משותף לבנות את מרוקו החדשה". המתפללים אמרו תפילה לשלום המלך ולשלום בני משפחת המלוכה, בערבית ובעברית.

מה הידיעה לא אומרת. היא לא נוקבת בשם העיר ולא בשם בית הכנסת. היא לא אומרת כמה זמן נשאר הנסיך, מה בדיוק אמר מעבר למשפט המצוטט, ואם בא בהפתעה. הרילס בחר לביים את הרגע כדלת שנפתחת באמצע התפילה. זה בימוי. המסמך אומר רק שהשתתף.

גם ההקשר חשוב. מרוקו קיבלה עצמאות במרץ 1956, שנה וחצי לפני אותו יום כיפור. בין 1948 ל-1956 יצאו ממנה כ-90 אלף יהודים, ועם העצמאות נאסרה היציאה לישראל. מי שישב באולם ביום כיפור 1957 ישב במדינה חדשה, שהגבולות שלה נסגרו בפניו, ושמע את יורש העצר שלה מדבר על בנייה משותפת.

צילום - המלך מוחמד החמישי ובנו מולאי חסן במדים, אחרי הנחיתה בשדה התעופה אינזגאן ליד אגאדיר, 1960 - U.S. Information Agency, הארכיון הלאומי של ארצות הברית (58267), נחלת הכלל, via Wikimedia Commons.המלך מוחמד החמישי ובנו מולאי חסן במדים, אחרי הנחיתה בשדה התעופה אינזגאן ליד אגאדיר, 1960צילום: U.S. Information Agency, הארכיון הלאומי של ארצות הברית (58267), נחלת הכלל, via Wikimedia Commons.

דרך האחדות: הדרך שהופיעה באותה ידיעה

הפסקה האחרונה בידיעה של JTA עוסקת בדבר אחר לגמרי: בכביש. לפי הידיעה, ביום חמישי שלפני כן עמד המלך בראש טקס של 4,000 מתנדבים שבנו דרך בין שני חלקי מרוקו שהיו בעבר בשליטת צרפת וספרד. בין המתנדבים, כך כותבת JTA, היו יהודים רבים, ורבים מהם תלמידי בתי הספר של אורט.

הדרך הזאת היא דרך האחדות, "טריק אל-וחדה". לפי המקורות המרוקאיים, העבודות נפתחו ב-5 ביולי 1957 בנוכחות המלך מוחמד החמישי והנסיך מולאי חסן. הדרך חיברה את טאונאת, באזור שהיה תחת שלטון צרפתי, עם קטאמה שבהרי הריף, באזור שהיה ספרדי. אורכה כ-80 קילומטר. בנו אותה 11 עד 12 אלף מתנדבים צעירים, שנבחרו מתוך עשרות אלפי מועמדים, במשך שלושה חודשים, מיולי עד אוקטובר 1957.

למה זה היה חשוב? הצפון הספרדי הוחזר למרוקו רק באפריל 1956. עד אז שני חלקי המדינה היו מחוברים בקושי. דרך שנבנית בידיים של מתנדבים מכל חלקי המדינה, מוסלמים ויהודים, הייתה הצהרה: זו מדינה אחת. המספר 4,000 של JTA מתייחס לטקס, והמספר 11 עד 12 אלף לכלל המתנדבים לאורך הקיץ.

את הרעיון הגה מהדי בן ברכה, מראשי התנועה הלאומית. שמונה שנים אחר כך, באוקטובר 1965, הוא נעלם בפריז וגופתו לא נמצאה מעולם. את הצד הזה של הסיפור, ואת הקשר של המוסד אליו, סיפרנו בכתבת פרק 1.

שנה אחר כך: קזבלנקה, יום כיפור 1958

ב-30 בספטמבר 1958 פרסמה JTA ידיעה שנייה. הנסיך מולאי חסן הגיע שוב לתפילת יום כיפור, "כפי שעשה בשנה שעברה", כלשון הידיעה. הפעם המקום נקוב: מועדון אליאנס בקזבלנקה.

לפי JTA, הנסיך מסר שוב את ברכת אביו והזכיר למתפללים שהמלך מעולם לא הבדיל בין נתיניו בגלל גזעם או דתם. במשלחת שלו היו מושל קזבלנקה, סי אחמד ברגאש, וד"ר ליאון בן זקן, שהידיעה מתארת כיהודי מוביל ששימש בעבר שר בממשלה.

מי היה ליאון בן זקן. רופא, יליד טנג'יר, 1902, שהיה קרוב למלך מוחמד החמישי ושימש גם רופאו. בממשלות הראשונות של מרוקו העצמאית, בראשות מבארכ בקאי, כיהן כשר הדואר, הטלגרף והטלפון. לפי כתב העת המרוקאי Zamane, הוא היה היהודי המרוקאי הראשון שכיהן כשר אחרי העצמאות. הוא מת בקזבלנקה באוגוסט 1977, כשישה שבועות לפני פגישת דיין ותוהאמי ברבאט.

צילום - המלך מוחמד החמישי בארמון, מקבל את בכירי הביטחון הלאומי, 29 ביוני 1958 - Ismael Zniber, CC BY 4.0, via Wikimedia Commons.המלך מוחמד החמישי בארמון, מקבל את בכירי הביטחון הלאומי, 29 ביוני 1958צילום: Ismael Zniber, CC BY 4.0, via Wikimedia Commons.

מי היה הנסיך, ומה קרה אחר כך

מולאי חסן היה בנו הבכור של מוחמד החמישי, כך גם מכנה אותו JTA ב-1958. בשנים שאחרי העצמאות הוא היה יורש העצר, ועמד לצד אביו גם בפתיחת דרך האחדות. ב-26 בפברואר 1961 מת מוחמד החמישי, ומולאי חסן נעשה המלך חסן השני. הוא מלך עד מותו ב-23 ביולי 1999.

עשרים שנה אחרי יום כיפור 1957, ב-16 בספטמבר 1977, אותו אדם אירח בבית ההארחה שלו ברבאט את משה דיין, מחופש, לפגישה חשאית עם שליחו של סאדאת. את הסיפור הזה, עם הסיכום הארכיוני של ארבע השעות, סיפרנו בפרק 1: הנוסע עם התחפושת.

צילום - המלך חסן השני בטקס קבלת הפנים בבית הלבן, נובמבר 1978, עשרים ואחת שנים אחרי יום כיפור 1957 - הארכיון הלאומי של ארצות הברית (NARA), נחלת הכלל, via Wikimedia Commons.המלך חסן השני בטקס קבלת הפנים בבית הלבן, נובמבר 1978, עשרים ואחת שנים אחרי יום כיפור 1957צילום: הארכיון הלאומי של ארצות הברית (NARA), נחלת הכלל, via Wikimedia Commons.

מה מתועד ומה לא

מתועד, JTA 7.10.1957: יורש העצר השתתף בתפילת יום כיפור 1957, מסר את ברכת אביו, קרא למאמץ ערבי-יהודי משותף, והתפללו לשלום המלך בערבית ובעברית.

מיוחס ל-JTA: שזו הפעם הראשונה שבן משפחת המלוכה של מרוקו השתתף בתפילות הימים הנוראים. הטענה נוגעת למשפחת המלוכה המרוקאית בלבד, לא לעולם הערבי כולו.

לא נקוב במקור: העיר ובית הכנסת של 1957.

מתועד, JTA 30.9.1958: השתתפות שנייה, במועדון אליאנס בקזבלנקה, לצד המושל סי אחמד ברגאש וד"ר ליאון בן זקן.

לא מתועד: שהנסיך חזר לתפילת יום כיפור בכל שנה. יש בידינו שתי שנים בלבד.

מתועד, JTA ומקורות מרוקאיים: מתנדבים יהודים ותלמידי אורט בדרך האחדות, 4,000 מתנדבים בטקס לפי JTA, 11 עד 12 אלף לאורך הקיץ לפי המקורות המרוקאיים.

בימוי ולא עובדה: הדלת שנפתחת באמצע התפילה ברילס.

מה אפשר לראות היום

את בית הכנסת של 1957 אי אפשר לבקר, כי איננו יודעים איזה הוא. את מועדון אליאנס של 1958 איננו יכולים להצביע עליו בוודאות היום. מה שכן אפשר לראות הוא בית כנסת מאותה תקופה, באותה עיר, שפועל עד היום.

טמפל בית-אל, קזבלנקה. בית הכנסת נוסד ב-1949, ברובע סידי בליוט שבמרכז העיר, ושופץ ב-1997. יש בו כ-500 מקומות, והוא מפורסם בחלונות הוויטראז' שלו. ביקור דורש תיאום מראש, דרכון ולבוש צנוע, ואין להניח שהכניסה או התפילה זמינות בלי תיאום. חשוב לומר: אין שום מקור שקושר את בית-אל לאירועים של 1957 או 1958. הצילומים כאן מראים איך נראה בית כנסת פעיל בקזבלנקה, לא את המקום שבו ישב הנסיך.

צילום - אולם התפילה של בית הכנסת בית-אל בקזבלנקה, 2007 - David Lisbona, CC BY 2.0, via Wikimedia Commons.אולם התפילה של בית הכנסת בית-אל בקזבלנקה, 2007צילום: David Lisbona, CC BY 2.0, via Wikimedia Commons.

עמוד קזבלנקה באתר מרכז את בתי הכנסת, מוזיאון יהדות מרוקו ובית העלמין היהודי. עמוד השורשים של קזבלנקה מספר על הקהילה, ומסע השורשים מוביל לשאר הקהילות במרוקו.